טיול בחברת נשים מעוררות השראה
השבוע התבקשתי להדריך קבוצה של נשים השייכות לקהילה נפלאה ושמה " שלובות "
במפגשים השבועיים שלהן הן חוגגות את החיים, לוקחות לעצמן פסק זמן קצר של זמן איכות בהתמודדות עם הסרטן
קו החוף של תל אביב יפו , מבניין האופרה ועד נמל יפו נבחר כמסלול הטיול ואני חיפשתי דרך לחבר בין סיפורו של אדם וסיפורו של מקום
בחרתי ללכת בעקבות סיפור חייהן של שלוש נשים, שסיפור חייהן התעצב על קו חוף זה .
נשים שבחרו בחיים והשפיעו, כל אחת בדרכה על איכות חייהם של אלפי בני אדם
נשים שבהיבט היסטורי אפשר לכנות אותן …. שלובות
שלובות בסיפור של תל אביב יפו
שלובות בסיפור תקומת עם ישראל בארצו
שלובות באופיין החדור מוטיבציה לשנות עולמות
שלובות בעובדה שהקימו בית שוויוני ששררה בו אהבת אמת ובעליהן היו עזר כנגדן.
אם כך אנחנו נכונים לצאת לדרך כשנקודת היציאה היא בניין האופרה בטיילת הרברט סמואל כשברקע שקיעה מדהימה
כאן נפגוש את יהודית א
הזמרת – יהודית א
יהודית א נולדה בניו יורק כחודש לאחר אסון הטיטאניק במאי 1912
באסון הלכו לעולמם גם בני הזוג יהודית ( אדית ואיזידור שטראוס מבעלי מיסיס ופילנטרופיים ידועים
הם גם מוכרים לכם מהסצנה בלתי נשכחת בסרטו של גימס קמרון בו נראה זוג קשישים האוחזים זה בזה בשעה שהמים מציפים את תאם
אמה של התינוקת החליטה לתת לבתה את השם הבלתי קליט בעליל
יהודית שטראוס אדיס דה פליפ
תהיה זו האם האוהבת שתשלח את אדיס הצעירה לשעורי פיתוח קול ונגינה כך שכבר בגיל 22 הפכה הנערה לזמרת אופרה מפורסמת
בגיל 25 היא תופיע בפניו של נשיא ארה"ב פרנקלין רוזבלט ותצא למסע הופעות ברחבי אירופה
מסע שהסתיים עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939
אננו יודעים איך ולמה אבל אדיס תמצא עצמה במקסיקו סיטי בימי המלחמה תחת ספונסרשיפ של קוקה קולה והיא תופיע בכל רחבי אמריקה הדרומית
ואז בהיותה בת 33 משתנים חייה :
בארוחת ערב בניו יורק היא נחשפת לממדי השואה מפי חיילים שחזרו מהחזית ומחליטה באותו רגע לעלות לישראל
" על מנת לחזק את האופרה העממית ולבנות היכל אופראי מכספים שיצטברו מהופעותיי ותרומות ואגייס "
אישה צעירה בת 33 בלבד מחליטה לשנות עולמות בכוחות עצמה
היא אורזת 16 מזוודות בתלבושות ועולה על אניה בדרכה לתל אביב
כאן ילווה אותה הגזבר הנאה של חוג ידיד האופרה הישראלי העממית והשניים יהפכו לזוג
אוהבים שיחדש את מסורת האופרה בישראל שגוועה כמה שנים קודם
ידידי האופרה ירכשו את מבנה קולנוע קסם על חוף ימה של תל אביב בו תשכון האופרה עד 1958
אדיס תהיה על הצד האמנותי ושמחה אבן זוהר ינהל את הצד הכלכלי .
נמשיך את ההליכה לכיוון יפו ונעצור ליד האנדרטה לזכר הפיגוע בדולפינריום
שעות ספורות לאחר האירוע הקשה העמידו החברים את פסל המתכת שעליו נכתב ברוסית ובעברית
לעולם לא נפסיק לרקוד
להכריז קבל עם ועדה כי " ובחיים בחרת "
המתעדת – יהודית ב
נעצור ונביט אל מפרץ יפו , נדמיין לעצמנו את האונייה הגדולה העוגנת במים העמוקים וסירות הדייגים ממהרים לעברה על מנת לסייע לתיירים לרדת אל החוף
על הסיפון עומדת יהודית , יהודייה דתיה בת 43 בדרך להגשים חלום חייה , השנה היא 1827 וזהו ביקורה הראשון בארץ הקודש
היא נולדה ללוי ברנט כהן ,אחד האנשים העשירים בבריטניה שאיבד את אשתו הראשונה ונותר עם שלושה ילדים קטנים , הוא יישא את אחות אשתו שתלד לו עוד חמשה ילדים ביניהן יהודית
זה יהיה הבית שתגדל בו יהודית כהן
מגיל צעיר תהיי יהודית ידועה במתינות ומנוחת הלב בכל פעם שהיה אירוע מפחיד מעידים אנשים סביבה " הייתה יהודית שלווה ושאננה ואומץ ליבה לא עזבה "
עוד הייתה יהודית ידועה באהבתה לבעלה משה , לא הרתיעה את בני הזוג העובדה כי באותם ימים לא היה מקובל על גבר ספרדי לשאת אישה אשכנזייה גם אם היא ביתו של לוי ברנט כהן
חוסר הפחד הזה יביא את יהודית כהן היא יהודית מונטפיורי ,לבת לוויה הרפתקנית לכל נסיעה של בעלה משה מונטפיורי מצוידת באקדח ורכובה על סוסים
היא תצום בתשעה באב וביום כיפור בכל מקום אליהם יגיעו אם יהיה זה בבידוד מפני מחלת הכולרה במלטה או בקהיר
הילדה שאינה יודעת פחד מהו לא תחדול מנסיעותיה וברשימת יומני מסע מפורטים גם סיפור איך האניה בה שטו הותקפה על ידי שודדי ים
ועוד עשרות הרפתקאות המאפשרות לנו הצצה ייחודית למראה הארץ טרם הקידמה
אולי זה הזמן לשנות את מילות השיר ל " והם עלו למרכבה " כי אהבתה של משה ויהודית הייתה לשם דבר בקהילה היהודית של לונדון
וכך כותב משה ביום הנישואין ה34 שלהם
היום חלפו ל"ב שנים למן היום אשר זכני אל שדי בטובו הגדול לתת לי את יהודית היקרה לאשה
למו היום הראשון לזיווגינו ועד היום מצאתי תמיד סיבות חדשות לאהוב ולכבד את אשתי יותר ויותר
כל שנה חדשה הביאה עדות חדשה על תכונת נפשה הנפלאה .
ה פמיניסטית – שרה טהון "אם יהודית"
נגיע ליפו, נביט באחד הבניינים הישנים ונדמיין עצמנו חדר חשוך מואר בפתיליית נפט הוא בית משפחת טהון
השנה 1908
שרה בת 27 אוחזת בבנה תאודור וממתינה לבעלה יעקב שישוב מפעילותו הציבורית , היא יודעת שהלילה עוד ארוך עבורה ועמוס פעילות
כבר כמה שנים היא פעילה מרכזית בארגון לעבודה תרבותית של נשים בארץ ישראל מראשוני הארגונים הפמיניסטים , הן לוחמות למען זכות הצבעה לנשים במוסדות היהודיים בניגוד לדעת החרדים
שרה מאמינה שרק בעבודה תשיג היהודייה ערך עצמי אך אל לה להדמות לגבר אלא רק מההישגים שלה כאשה יבנה בטחונה העצמי
היא רואה איך לבושות החלוצות שעובדות בחוות כנרת וכותבת בזעם :
" מתוך שאיפתן להידמות לגברים בכל דבר באות הן לידי כך שחדלות לשים לב לחיצוניותן . גוזזות שערן ומשתדלות להסיר לעליהן בכוונה את אותו חוט חן מיסטי המתוח על פני כל עלמה צעירה "
בזמן מלחמת העולם הראשונה מגורשת משפחת טהון לירושלים . שרה רואה כיצד בשל הרעב הכבד נערות רבות מתדרדרות לזנות והיא מקימה רשת של בתי ספר להכשרה מקצועית בעיקר בלימוד רקמה
היא גם מבינה היטב כי בעת מלחמה לנשים יש מצוקות אחרות משל גברים והיא תקים את "קופת נשיים " לתמיכה בנשים בלבד.
אולם משאת נפשה האמיתית היא ליצור אחדות בקרב ארגוני נשים על מנת להוות כוח משפיע ולהיבחר לוועד הקהילה
בתם המלחמה העולמית הראשונה תצליח במשימה אולם היא כבר לא תזכה להיבחר לראשות הארגון המאוחד כיוון שבאותה השנה נפטרה והיא בת 39 בלבד
שלש נשים היו יכולות לבחור להתכנס בתוך עצבות ליבן : אליס ויהודית מונטיפיורי היו חשוכות ילדים ושרה טהון אבדה שלושה מששת ילדיה
אולם שלשתן בחרו בחיים ובהשפעה לטובה על חייהם של רבים
ובכל זכו לפחות בעיני לתואר
שלובות
