הם היו האוהבים הצעירים
ברגעים הכי יפים של החיים
העולם תמיד שייך לאוהבים הצעירים
ברגעים הכי יפים של החיים
( צביקה פיק )
"דבר אלי בפרחים אהובי"
אמצע שנות החמישים של המאה ה 20, בחור צעיר ממעברת באר יעקוב, עושה דרכו מידי יום לעיר הגדולה כדי לעזור לפרנסת משפחתו.
הוא מתמחה ב"פוליטורה", מה שהיום קוראים לזה חידוש רהיטים או ווינטג'.
בצידו השני של הרחוב ניצבת כריכיה (מלשון כריכת הספר) ובחלון הכריכייה ניבטת נערה יפת תואר בעלת עיניים בהירות. ומביטה אל חנות הפוליטורה שמעבר לרחוב וולפסון הצר. הנער בעל המראה הספורטיבי מושך את תשומת ליבה. כשהוא יבחין במבטה, הוא ידלג כטרזן בקפיצות נועזות בין קומות החנות ( פעם קראו לזה להשוויץ) .
שעת צהרים, בעל הבית של הכריכייה עלה לביתו למנוחה קלה. עכשיו היא חופשיה לעשות כרצונה
היא ממהרת אל מוכר המלבי שעבר ברחוב, רוכשת בכספה מן "המתוק מתוק הזה" ושולחת לנער האתלטי שמעבר לרחוב.
" כך התחיל בסוף הקיץ
עוד סיפור של אהבה
והשמש בינתיים התגלתה בהר"
פרחים עטפו את חייהם של בני הזוג משך שנים רבות ולכן, לפתיחת אלבום "מסעות חיים " זה נקדיש להם את השיר הבא : "דבר אלי בפרחים אהובי"
האם יש את נפשך לדעת את המעיין ( חיים נחמן ביאליק )
את סיפור אהבתם של רחל ואברהם יש להתחיל רחוק מכאן: משפחתו של אברהם מתגוררת בשכונת היהודים הדלה של קהיר. אמא של רחל, עדינה-קדינה התגוררה בביתו של סוחר יהודי באיזמיר ובבית משפחה אמידה שאספה לביתה אותה, נערה מבית עני ונהגה בה בכבוד ואהבה.
בראשית המאה עשרים נולד תינוק יפיפה למשפחת בר סימן טוב באיזמיר תורכיה, כמנהג היהודים מעניקים לו את השם בכור אברהם, איש אינו מעלה על הדעת כי לא יהיו עוד ילדים למשפחת סימן טוב ואימו תסיים את חייה בגיל צעיר.
בראשית המאה העשרים נולד יצחק ( זאכי ) למשפחת שושן ברובע היהודי של קהיר. הוא יצמח להיות נער חזק ולפרנסתו יעסוק בהכנת יין, שום סימן לא ניבא את אותו יום מר ונמהר כשחבורת בריונים ממצרים מתנפלת עליו בשל מוצעו היהודי וגורמות לו חבלות קשות.
בראשית המאה עשרים נולדה ילדה עדינה בשם קדינה בשכונות הפרבר של איזמיר הילדה שבצעירותה הועברה למשפחה עמידה. שום אדם לא יכול היה להעלות בדעתו, שיום אחד תחצה את גבול הלבנון בלילה חשוך בספינת דייג רעועה מגוננת על שתי בנותיה הקטנות.
בראשית המאה עשרים נולדה וורדה למשפחת חסון מהגדולות במשפחות יהודי מצרים. כמו יצחק, אף היא גדלה בחרת אל יהוד שבקהיר, איש לא היה יכול לנבא בימי ילדותה כי בבגרותה תלד בנים שלא ישרדו, עד שיום אחד תלחש לה שכנה ערביה סוד קטן, הסוד שיעניק לעולם את בנה אברהם.
כשהיו נערים פרצה מלחמת העולם הראשונה, כשהיו בראשית שנות הארבעים לחייהם התחוללה המלחמה העולמית השנייה. לקראת יובל חייהם נוסדה מדינת היהודים.
ובסוף העשור החמישי, בנובמבר 1958 הביאו בברית נישואין את רחל ואברהם בארץ הקודש.
יהודי מצרי , יש דבר כזה ?!
שמעתם על לילה מוראד? על יעקוב תוגו? ראשל אברהם לוי ?
90,000 יהודים חיו במצרים ערב מלחמת העולם השנייה, אשכנזים וספרדים, סוחרים ואמנים, צורפים ופועלים .
קהילה מפוארת ומעורה בחיי התרבות של מצרים.
אבל העולם השתגע ולאומנות קיצונית התפשטה כאש בשדה קוצים בקרב הצעירים. ב- 19 לחודש יוני 1948
(בעיצומה של ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות) נכנס רוכל רכוב על תלת אופן ממולכד לשכונת היהודים מה שגרם ל-22 הרוגים ו-41 פצועים. פעולה זו סמנה את ראשית סופה של הקהילה היהודית המפוארת בקהיר.
בשנת 2014 במאי מצרי צעיר בשם אמיר רמסס , יצר סרט דוקומנטרי ששמו יהודי מצרים, ובו ניתנת לנו הצצה אל עוצמתה של הקהילה אם יש לכם עניין הנה הוא לפניכם
תקראו לי ביבי
קצין מצרי טוב לב
אבא שלי הוא הכי בעולם
בכור וקדינה חתן וכלה
ילדות לא פשוטה חוו בכור וקדינה, שנות ילדותם הם השנים שבהם האימפריה התורכית הולכת ומתפוררת, אביו של בכור הוא סוחר שעסוק בנסיעות ללא הרף וכשהוא מאבד את אשתו הצעירה אסתר ונותר אלמן עם יתום צעיר הוא נושא לאשה את רחל שתהפוך לאימו החורגת, בכור לא מרגיש שזה אכן ביתו ובגיל העשרה יתגייס לשירות בצבא התורכי ממנו ישוב חולה ותשוש לבית שאין בו אהבה, אילו השנים שבו תתעורר הציונות בליבו ותהפוך משאת נפשו.
בשל מחסור ודלות, ישלחו ההורים את קדינה הצעירה להיות אומנת בבית משפחה יהודית עשירה באיזמיר היא תטפל בתינוקות המשפחה כאחות גדולה ועבודות בית קלות, עבור קדינה זה היה בית נעים וחם היא לומדת לתפור ולרקום ולמלא את עולמה באסתטיקה, שתלווה אותה כל חייה .
בכור וקדינה יכירו באמצעות אחיה של קדינה, יינשאו ויולידו שתי בנות …. ואז ישתנו חייהם ללא הכר!
בכור מחפש עתיד בפלשתינה
המסע המופלא של קדינה לארץ ישראל
דמיינו לעצמכם סצינה מסרט
לילה חשוך בארץ זרה, היא לא מבינה את השפה שהדייגים סביבה לוחשים, היא אוחזת בעוצמה בשתי התינוקות שלה בעוד שעה קלה תהיה בלב ים נתונה לחסדי האל והדייג. תחצה את הגבול ללא אישורים כמסתננת
היא יודעת שמעבר להר הלבן נמצא בעלה.
נדיבות הלב של אברהם בכור בר סימן טוב
שכונת שפירא ערש ילדותי
שכונת שפירא נולדה מתוך מאבק של שלטון בהון. הרבה אגו, כח, כסף וכבוד תפסו מקום בסיפור המשעשע על המאבק בין ראש עיריית תל אביב ומאיר גצל שפירא סוחר קרקעות עשיר מדטרויט. שיאו של הסיפור היה, שינוי שמו של הרחוב המוליך לבתי הפאר שבנה מאיר גצל לאשתו סוניה .
שפירא שרכש את הקרקע ובנה את הבתים המדהימים ברחוב (אתם מכירים בוודאי את פסל האריה בכניסה לביתם שכיכב בתקליט של אריק איינשטיין ששר שירי ילדים) קרא לרחוב בשמו.
מאיר דיזנגוף טען בלהט, כי רק העירייה רשאית לתת שמות לרחובות והורה לשנות את שם הרחוב ל"סמטה פלונית וסמטה אלמונית" וכך נשאר עד היום .
מאיר גזל שפירא החליט לרכוש אדמות מחוץ לתחום השיפוט של מר דיזנגוף וכך נוסדה שכונת שפירא.
המשפחה היפה
הם היו האוהבים הצעירים
אמצע שנות החמישים, דרום תל אביב , נערה עומדת בחלון הכריכיה שבה היא עובדת ומביטה אל חנות הפוליטורה שמעבר לרחוב וולפסון הצר .
הנער בעל המראה הספורטיבי מושך את תשומת ליבה…. כשהוא יבחין במבטה , הוא ידלג כטרזן בקפיצות נועזות בין קומות החנות ( פעם קראו לזה להשוויץ ) .
וכך יתחיל לו עוד סיפור של אהבה
"תמיד האהבה חזקה יותר" (אברהם שושן )
מעברה ?! מה זה בכלל ?
בעוד כמה שנים ואולי אף היום ישאלו ילדים את הוריהם מה פירוש המילה מעברה?
אברהם ורחל בנו את חייהם בכוחות עצמם, הם לא נשארו להמתין לאיש שיתמוך בהם. בחריצות אין קץ הקימו לעצמם בית ועסק ויצרו חיים נוחים. אבל, הם לא שוכחים מהיכן באו ומבקשים שגם אנחנו לא נשכח.
מצורף פרק מתוך סדרת הטלוויזיה מעברות כדי לתת לילדים לחוות איך זה לגור במעברה.
בגין אהובי
הזהות הפוליטית של אברהם ורחל מעולם לא הייתה שנויה במחלוקת. מאז אותם ימים שבהם נהג לעמוד מנחם בגין על מדרגות קולנוע מוגרבי ולנאום נאומים חוצבי להבות, נקשרה נפשם בנפשו .
ואז בבוקר איום אחד בחודש יוני 1948 קרבה אלטלנה אל חוף תל אביב, שמה של האנייה אלטלנה ניתן לה כ"שם העט" ששימש את זאב ז'בוטינסקי, היא נשאה על סיפונה 920 פליטי שואה וכמות תחמושת אדירה לצורך ההתגוננות היהודית נגד פלישת צבאות ערב במלחמת השחרור .
הפרשה הכואבת של תקיפת אלטלנה על ידי צה"ל בהוראת בן גוריון, מדגישה ביתר שאת את גדולתו של מנחם בגין שמנע מלחמת אזרחים.
עצת הזהב
מתוך אתר זושא
צעירים רבים נוסעים ברחבי העולם למצוא לעצמם מורים רוחניים, הם אינם שוקלים אפילו לפנות ולשוחח אם סבא סבתא שלהם הנושאים ניסיון חיים עשיר ותובנות אין סוף.
יש אגדה יהודית מפורסמת על הרב אייזיק שנסע למצוא אוצר תחת הגשר של העיר פראג הנה היא לפניכם :
כמה פעמים חלם ר' אייזיק כי עליו
לנסוע לעיר פּרַאג, ושם סמוך לחצר המלך מתחת לגשר, עליו לחפור באדמה, ואם יעשה כן
ימצא אוצר גדול ויתעשר.
נסע ר' אייזיק לפראג והלך אל הגשר הסמוך לחצר המלך. אבל עמדו
שם חיילים על משמרתם יומם ולילה, ופחד ר' אייזיק לחפור באדמה ולחפש את המטמון.
מרוב צערו על הדרך הארוכה שעשה לשווא ועל שישוב לביתו בחוסר כול, החל ר' אייזיק
לצעוד סמוך לאותו הגשר לכאן ולכאן, כשהוא עסוק במחשבותיו. כך עשה כל אותו היום,
ורק כשירדה החשכה הלך לישון באכסניה. כך עשה גם ביום השני וביום השלישי. בשעת בוקר
מוקדמת היה הולך אל המקום, מטייל ומשוטט בו, עסוק במחשבות קודרות, ורק לעת ערב היה
עוזב את המקום.
הקצין הממונה על חיל המשמר שבמקום, הבחין ביהודי העני ההולך
וסובב את הגשר יום יום, והוא כולו כפוף ונתון בצער גדול. קרא לו הקצין שיבוא אליו
ושאל אותו במלים רכות: "מה אתה מחפש? ולמי אתה מחכה במקום זה כבר כמה ימים?"
סיפר לו ר' אייזיק את כל העניין, כיצד חלם כמה לילות ברציפות
כי כאן טמון אוצר גדול, וכי למטרה זו טרח ובא עד פראג.
אז צחק הקצין ואמר לו: "האם היה כדאי שתיסע דרך ארוכה כל
כך רק בגלל חלום? מי מאמין בכלל לחלומות? הנה גם אני חלמתי שעליי לנסוע לקראקוב,
וכי שם ישנו אדם ששמו 'אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס', ואם אחפור בביתו של יהודי זה תחת
התנור והכיריים אמצא אוצר גדול. האם אפשר להאמין לחלומות? הלוא אין בהם ממש! ולחשוב כי
לשם כך אסע עד קראקוב! ואתה – שטות גדולה עשית שבאת לכאן."
כששמע ר' אייזיק את דברי הקצין, הבין כי כל נסיעתו אל המקום לא
הייתה אלא כדי שישמע דברים אלו, וידע כי האוצר אינו נמצא כאן אלא בביתו. כעת עליו
לחפור בביתו ולחפש את האוצר.
חזר ר' אייזיק לביתו וחיפש תחת התנור והכיריים, ואכן מצא את
האוצר והתעשר.
מכספו זה בנה את בית הכנסת הקרוי על שמו –
"רֶבּ-אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס שוּל".
"אכן כך הדבר," הוסיף ר' בּוּנים
מפְּשיסחָה, "כל חסיד צעיר ראוי לו שידע, כי כשיגיע אל הרבי או הצדיק יגלה כי
האוצר אינו שם, ואין לו דבר לחפש אצל הרבי, אלא בביתו. וכשיבוא אל ביתו – שם יחפש
ויחפור ככל יכולתו, ובוודאי שימצא. כפי שנאמר: 'יגעת ומצאת – תאמין' (על פי תלמוד
בבלי, מגילה, דף ו עמוד ב). ועוד נאמר: 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד'
(דברים ל, יד).
נספחים
לינק לסרטון שיצרו הנכדים לכבוד סבא וסבתא
תשאלו את עדי מה הסיסמא