מתוך אתר הפלמח
קורות חיים
ליה נולדה בשנת 1929 בעין חרוד. התגייסה לפלמ"ח בקיץ 1947 להכשרת יגור ואחר כך להכשרת מעוז חיים בפלוגה י' ואחר כך בפלוגה ד'. בחודשים ינואר עד אפריל 1948 הייתה ב"פורמנים" וליוותה שיירות לירושלים.
בחודשים אפריל-מאי 1948 סופחה למחלקת המשוריינים של חטיבה 7 והשתתפה בקרבות לטרון.
בחודשים יוני-ספטמבר 1948 שרתה במחנה ישראל כמזכירת פלוגת המטה של הגדוד השישי בחטיבת הראל. עם פרוק הפלמ"ח עברה, לפי בקשתה, לגדוד 300 של חטיבת המיעוטים במחנה נשר ואחר כך בנצרת ושרתה כקשרית וכמזכירה פלוגתית עד לשחרורה מצה"ל בנובמבר 1949. בשרות מילואים עברה קורס לזיהוי מטוסים בתל נוף וכן שרתה חודש בדאמון על הכרמל. באוקטובר 1952 נישאה לעקיבא אופנבך המנוח, חבר פלמ"ח. ליה אופנבך מתגוררת בחיפה.
הבת של תאודור ושרה והנכדה של יעקב ושרה-לאה טהון
מהכשרת מעוז חיים ועד ירושלים – מסעה של נערה בימי מלחמה
שיירת נבי דניאל
מתוך ויקיפדיה
שאר 180 אנשי השיירה התבצרו בבית ערבי בודד על אם הדרך. הבית היה בית ערבי ישן בעל קירות עבים ובו שני חדרים גדולים. חלק מהלוחמים עמדו על גג הבית ומשם צלפו באויב המסתער. בתוך הבית המצב היה קשה. הלוחמים ישבו צפופים, עייפים, רעבים וצמאים, רבים מהם גם פצועים. למעלה ממחצית האנשים היו ללא נשק. המטוס המשיך להטיל את הפצצות על ריכוזי הכפריים התוקפים.
יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח שטס מעל השטח, נחת בגוש ואמר למג"ד צבי זמיר: "אין שום סיכוי לפנות את השיירה, כל האזור מאוכלס. הפתרון היחיד הוא פינוי בדרך הבזויה של פנייה לבריטים והשארת כלי הרכב". גולדה מאיר פנתה בשם הנהלת הסוכנות לדוד שאלתיאל, מפקד המחוז ואמרה לו: "בשום פנים אין להפקיר חייהם של מאתיים צעירים יהודים, זה יעשה רושם רע בעולם". כששאלתיאל ענה לה שאינו יכול להפקיר את כל הנשק והציוד, השיבה לו: "החיים יקרים יותר".