מיכל גולדברג – מופע חייך

מפיחה חיים חדשים בסיפורים ישנים

לכל אדם יש סיפור שאפשר להחיות אותו בשיר ומשחק

מיכל תלקט את סיפורי חייכם ותפיח בהם רוח חיים צעירה ורעננה, אבל תמיד ישרור בהם דוק של נוסטלגיה מתוקה

בואו להכיר את הדמויות שיספרו את סיפור חייכם

ונתחיל בדמויות שעיצבו את הסיפור האישי שלי :

ה"שאגה שנכלאה" על קולקטיב וחירות הפרט

מפרימוס לזוגיות

תמהיל בלתי אפשרי של שמחה ותוגה

הסיפור של אבו זאז

סעדוללה
אבא של מרים, יענו, אבו מרים קראנו לו "אבו זאז'" – אבי התרנגולות. כי רק להם, בכל פלשתינה, היה
אינקובטור לביצים שיצאו אפרוחים… בזכרון יעקב
הוא הלך בדמשק בגלל עבודה שלו – נהג קטר דמשק – חיפה.
כך, מרים אימה של חייק'ה נולדה בדמשק אשר בסוריה בשנת 1910. ואמא שלה, נתקעה שם עם
שבעה וואלאד. ביסמיללה!

כשאל יהוד תג'מעעת, הגיעו לעלות על הקרקע (שלנו) , אנחנו, התושבים של הכפרים מסביב , לא כ"כ
שמחנו ל"אורחים " האלה! אל יהוד…היו רק בחורים, בחורות היו "ממנועה" – אסור יבואו!
עד שהיה הרבה בלאגן, לכלוך, והיו רעבים- קראו לחברות.

הן הכינו סעודה משביעה לכל האנשים שבאו לעזור לחברי עין השופט בעלייתם על הקרקע. רצו להכין
מרק פירות לחלוצים הצעירים. והיה צריך פירות. החבר'ה ידעו שיש לנו עצי פרי של הערבים בסביבה
החברים מצאו את העצים וקטפו מהפירות שלנו מה?? . חנה בישלה את הפירות , הוסיפה סוכר , ואחרי
בישול הסיר שמה את הסיר על גג הבית בו גרו החברים כדי שיתקרר קצת. מכובד המשקל של הסיר
המלא במים ופירות אחרי זמן מה , קרס הגג יחד עם הסיר וכול מרק הפירות נשפך על רצפת הבית.
החברים שהיו רעבים מאוד למשהו מתוק מאוד התאכזבו.. ביסמיללה! גם את המנגינות שלנו קטפו…
(שיר :חלילית- לי יומי ולי לילי )
היה לנו חבר יהוד- טוביה, שהבין ערבית והיו לו הרבה ידידים בכפרים הערביים שמסביבנו. בייחוד
טוביה אהב לבקר בכפר כפריין. שם התקבל בכבוד מלכים !
שמעתי, בעדיין, אחרי שאנחנו, תושבי כפריין ותושבי הכפרים הערביים האחרים שליד 'משמר העמק'
ו'הזורע' ברחנו מן אל כפר, הגיעו חברי הפלמ"ח ,לקחו דברים והביאו אתם מתנות מהבתים שלנו!
אמרו לנו:" אילא ליקא" – יענו, שלום, ולא להתראות! אמרו שיחזירו, כשיבוא השלום…
השלום – עוד לא הגיע!
ביסמיללה!
שיר בחלילית:"דבקה דלעונה"

אם יש מישהו שממש מבין בדמויות הסטוריות זה מוקי צור

המלצה של מוקי צור

פליציה היא אושרית

פליציה – שעיברתו את שמה באולפן לאושרית
שם שלי- פליציה דל קאנטו דל פראקטיקו! אני באה מחוסה לארץ, ויודעת מה זה קלאסה…
צילה נולדה מוסיקאית. צילה זה קלאסה!!!
מוסיקאים צריכים לעבוד קשה ! פראקטיקר, פראקטיקאר!!! כומו צילה!
צילה מילדות , מאז שהיא תינוקת… בכי שלה מוסיקאלי, כמו מלאכות שרות:
(שיר : "באכיינס בראזיליארס")
אח"כ, בכיווץ, ניגנה חלילית, קצת שרה עם מניה רוט, המנצחת, אבל, התחילה לנגן פסנתר, התאמנה
המון בצריף המוסיקה, וכל הבנות קינאו בה, היו באות לשמוע אותה…מכל קצוות הכיווץ!
הייתה לה חברה – גינת, שניגנה כינור ושתיהן ניגנו יחד דואטים. אני זוכרת שהן התאמנו שעות על
הבמה הענקית, באולם הקונצרטים הענק, ואפילו הופיעו בקונציירטו עם הקונצ'רטו בלה מינור לכינור
ותזמורת של באך.!
אח"כ, מאס טארדה, הלכה ללמוד הרבה שנים באקדמיה. שני תארים! חינוך מוסיקאלי ואח"כ, פסנתר.
ניגנה יצירות ברפרטואר הפסנתר, והייתה מחוברת בנשמה שלה לכל הקומפוזיטורים הגדולים, בעיקר

• לשוברט ומוצרט –
  הייתה בעיה קטנה, שלא היה לה פסנתר. עשתה שמיניות באוויר כדי להתאמן. למשל, בכל מקום חדש
  שעברה אליו הייתה מאזינה מאיפה עולים צלילי פסנתר, ואז הייתה דופקת על הדלת ובנאיביות של
  הקיבוץ מציגה את עצמי ושואלת אם היא יכולה להתאמן אצלם עבור תשלום. אף פעם לא רצו תשלום,
  וברוב המקרים אימצו אותה, חיכו לה, כיבדו אותה ונתנו לה להרגיש שרוצים אותה לא פחות משהיא
  רוצה את עזרתם.
  עד שהיא קיבלה מעטפה…בדאר רגיל… ללא שם השולח עם… המון כסף למען קניית הפסנתר.
  בליבה ידעה שהכסף הגיע מאלוף נעוריה,האהוב מחוף הכנרת… מוישל'ה…
  שיר – קוואנדו קאליינטה

גברת עליזה פרויליך

ייקית
אבא של ליזל היה שען, אז, אתן מבינות למה היא כזו
מדוייקת?
(שיר – "איזה שעון בן חיל")
וכמו שעון מדוייקת, ההסטוריה של המשפחה. המשפחה
היגרה מפולין לגרמניה, וליזל, אמא של צילה נולדה
בלייפציג.
בבית של אבא שלה היו מאוד נוקשים ושמרו על נימוסים.
אם מישהו מהילדים היה מעז להתלונן שהאוכל לא מוצא
חן בעיניו הסבא היה מרים גבה ודופק עם שתי אצבעות
על השולחן וכולם היו משתתקים. (עד היום סבתא יודעת
להרים גבה אחת, וגם נטע הנכדה ירשה את זה ממנה)
בשנת 35 עלתה והגיעה דרך תנועת "הבונים" לגרעין
משק "בתלם" לנחלת יהודה.
אחרי המלחמה, הגיע גם איזי, אח של ליזל, בתור ילד
בודד ויתום, וליזל אימצה אותו וממש גידלה אותו.
הכרתי גם את אבא שלה שמעון.
שמעון נולד בעיר קמן בגרמניה. אבא שלו היה
סוחר בהמות.
. שמעון עבד בבית מסחר גדול מחוץ לעיר עם 500
עובדים . הוא היה סגן מנהל מחלקת מכירת בגדי צמר

במפעל. שם הפך, לא עלינו, לסוציאליסט. עם גבור
רוחות האנטישמיות הקים עם חברים את תנועת
החלוץ במקום.
. בשנת 1935, גם הוא עלה ארצה וצורף לקבוצת
החלוצים יוצאי גרמניה בנחלת יהודה.

ששון החלוץ

ששון
אני הכרתי את חווה ומשה בהכשרה. חווה עלתה מפולין ב33 ומשה עלה ב34, שניהם הצטרפו
להכשרה בחדרה , שם נפגשו! שניהם היו חבר'ה חרוצים – עבדו קשה בפרדס, בייצור בלטות ורעפים
לגגות, כרתו עצים, כשהייה צריך סללו כביש מחצץ .
אז, עוד לא חדרה התודעה הפמיניסטית… הבחורות עבדו במטבח ,טיפלו בילדים ועבדו כעוזרות בית
לנשים העשירות של חדרה- עבודות לא קלות, שהיו מתניידים אליהן על חמור!
גרו באוהלים, ואפילו בלילה, לא ישנו לבדם… הפשפשים ארחו להם לחברה במיטות.
בשעות הפנאי היו שרים קצת, מנגנים על בללייקה שהצליחו להגניב מפולין בהעפלה, דרך הים, הם היו
רוקדים, עושים מעשי קונדס ומשחקים כדור עף.
משה היה ספורטאי זריז ונחמד, סבתא חווה, שהתעניינה בו מאד, צפתה בנאמנות ועודדה בכל
המשחקים בתקווה ש… אך כל פעם, בגמר המשחק הוא התמסר לקריאת ספר או עיתון בעברית,
מאחר והוא היה אחד היחידים שידע עברית.
חווה ניצלה את ההזדמנות , התנדבה ללמוד ממנו את השפה, ותכנית הלימודים נגמרה, לא בשפה
אחת, אלא… בשפתיים ובחתונה…
ועברו לאוהל משפחתי ביחד… עם ה"פרימוס", הדייר השלישי שעבר לגור עם הזוג באהל, מחמת
מצוקת המקום…
ניגון שרל'ה