החיים שלנו הם כמו ארון ספרים
כל פרק בחייך הוא כמו סיפור
חלק מהסיפורים טובים מרגשים ומהנים
וחלקם עצובים וכואבים
כשעובר "ספר" בחיי אני מחזיר אותו לספריה
מידי פעם אגש למדף ספרי חיי ואעלעל בספר זה או אחר
אבל לעולם לעולם לא אקרא את הספר שוב
עניין של מזל : סיפור על קצין נאצי טוב לב ומפוחית
הילדים שמצאו לי משפחה
יש רק ילד אחד אצלינו שיודע לקרוא ולכתוב אנגלית
הוא אפילו יודע לומר שאין עיר בשם מונטה קרלו בדרום אמריקה
הוא ישלח עבורי את המכתב כמו היה בתוך בקבוק שמושלך לים
להיכן יגיע מכתבי ?
ארוכה ובודדה היא הדרך למשפחתי החדשה
החוף הלך והתרחק ומרחבי הים הגדול הוסיפו לתחושת הבדידות
כל מה שהכרתי לטוב ולרע נשאר על החוף הזה
ומה ממתין לי בצידו השני של הים הגדול ?!
הנערה שלא הייתה שלי
היינו חברים אבל "חברים של ילדים"
אני הייתי בן 15 וצילה בת 14
אהבת נעורים לא עלתה כלל במחשבות שלנו
הנפש התאומה מאורוגואי
הייתה לנו מדרגה בכניסה לבית
עליה היינו יושבים ומדברים
הייתי האדם היחידי שבפניו פתחה את סגור ליבי
אנחנו סיפור של לבבות דואבים
גקט ירוק והנשיקה הראשונה
אני בן 18
החייט המוכשר תפר לי זקט בצבע ירוק זית
מדדתי אותו בגאווה
הבטתי בפניה ושאלתי
" איך הגקט " ?
היא חייכה ואמרה לי …..
בדד עם עתיד, עם תקווה עם חלום
מה נושא בחובו המכתב שהגיע מהדודה באורוגואי ?
האם זו ברכה ?! או שמה זו טעות ?!
אין לי בן דוד, אח או חבר להתייעץ בו
האם אסע עם יצחק לפלשתינה
או שאפליג לפגוש דודה שמעולם לא ראיתי
מרק מתוק
אני לא מצליח לזכור איך אבא שלי נראה
הוא נפטר בילדותי
אבל סיפור אחד שסיפרה לי אמא
נחרת בזיכרוני ומעיד על אופיו הנח של האיש
פניני לשון מאת ווילי
כדאי לעצור מידי פעם את דחיפת העגלה, כדי לראות לאיזה כיוון אתה דוחף אותה