הכרתי את הדרך אבל לא ידעתי לאן
חזרתי מארהב אחרי 3 שנות שליחות ציונית בהם הייתי במרכז העינינים .
וביום אחד זה תם . האשה חזרה לעבודה שהמתינה לה
הילדים הלכו לבית הספר
אני הייתי מובטל .אבוד . בלי דרך . בן 45 . בעל עבר מפואר . חותם בלשכת התעסוקה .
ושם גם נפגשנו ..
לעולם אינך יודע היכן ימתין לך הגואל האישי שלך
הוא שאל אותי אם אני יודע מה זה קוצינג והאם בא לי להתנסות .
אחת המשימות הראשונות שנתן לי ,היתה לשאול אנשים שאני מכיר
מי אני , ולהרגיש האם זה נכון לי עמוק בלב .
יצירתי .. אוהב אדם .. אכפתי .. חרוץ .. מורה ומדריך .. אמרו לי רבים
אבל זה לא באמת נגע לי בעומק
ואז יום אחד בקלילות ובחן אמרה לי יפעת גיסתי :
אתה … מה הבעיה ..
אתה "מקרב לבבות "
ואז כאילו נפתחו השמיים ובקעה השלווה מתוכם
והיא עוטפת אותי עד היום
ידעתי את הדרך אבל לא ידעתי לאן :
אני מקרב אנשים לעצמם. למשפחתם .לעמם ולארצם . חידדתי המסר לעצמי .
עשור מאוחר נולדה אבני דרך -תיירות אישית
שכדי לתאר אותה בדיוק אני פשוט מבקש מכל אורח שלי :
"אמור לי מי אתה ואקח אותך לשם "
