אני הילדה הקטנה מהמושב בפריפריה שחלמתי לחמתי וכבשתי פסגות
אני רוצה יותר , תמיד רציתי יותר
רציתי לקדיש לך שיר
מקורות הכח שלי
את קרובה אל קו הגבול
שבויה, קסמו של המדבר
את עמוד האש לפני המחנה – בראשית את
מסיתה אל קו המים והאש לא תבער
את הלהבה והלהב
כמו ציפור את חופשיה
רוצה לגעת בשמיים
כמו ציפור את חופשיה
מסיתה אל קו המים
ציפור מדבר
צר היה כל כך
צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח
לפרוש כנפיים ולעוף
אל מקום שבו
אולי כמו הר נבו
רואים רחוק רואים שקוף.
בן אדם כעץ שתול על מים
שורש מבקש
בן אדם כסנה מול השמיים
בו בוערת אש.
אז דרכי אבדה
חיי היו חידה
צמא כמו הלך במדבר
אל מילת אמת
שכוח בה לתת
לשאת פנים אל המחר.
בן אדם…
בערה בי אש
יצאתי לבקש
ימים סערתי כסופה
שבתי אל ביתי
למצוא שאת איתי
עד בוא הדרך אל סופה.
בן אדם…
הביתה לחזור
מיוחדת מיוחדת מיוחדת
כמו ציפור מטורפת
את נוסקת לרום
וצונחת כאבן
נוגעת בחום
לעולם לא נצרבת
פתע הרעד
ואת לא נשמרת
נקשרת
לתמיד