זווית ראיה פוסט יום הולדת

בגיל חמש נכנסתי לניתוח העיניים הראשון שלי, כדי לתקן פזילה בעיני השמאלית .
מאז אני ער לזוויות ראיה .
משך שנים רבות נהגתי לכסות עין אחת בידי כשמשהו קרא לי מרחוק , כדי שזה לא יבחין שהמבט
שלי לא לגמרי מפוקס עליו
אפילו כשכולם אמרו שיש לי עיניים יפות זה לא מנע ממני להסתיר את זווית הראיה שלי.
כשבגרתי, חשבתי שהדרך המיוחדת שבה אני רואה את המציאות סביבי , היא תולדה של דמיון עשיר
ורגישות גבוהה השתמשתי ביכולתי לראות דברים בצורה אחרת בעיקר לצרכי הדרכה יצירתית
והנגשת מידע באופן סיפורי .
רבים שואלים אותי , מהו הלהט הזה שאני מגלה בסיפורי חיים ומדוע הצורך ל"אצור להם את הזמן"
ובדרך כלל אני עונה: זה היופי שבשינוי זוויות הראיה לאורך החיים
איך אדם פירש את אירועי חייו אז ואיך הוא מתבונן בהם היום בפרספקטיבה של זמן
האם שיברון הלב של אהבה נכזבת בגיל הנעורים , מקבל משמעות אחרת היום ?
האם קשיי ההגירה והקיום של שנות ה חמישים מקבילים פרספקטיבה אחרת כשרואים היום את
הנכדים מצליחים ומוצלחים ?
האם מה שקראתם לו הצלחה בשנות הארבעים לחייכם , הוא עדיין קריטריון להגדרת צלחות חייך ?
האם העסק שהקמת ונכשל ,עד שדייקת את עצמך לעצמך , הוא עדין פרק שאתה מספר בסיפור חייך
?
אילו זוויות הראיה שהשתנו
ה Twist בעלילה , הן שמעניקות לכל אדם ש"אוצר את הזמן" , רגעים של הכרת תודה על מי
שהייתי ומי שאהיה
שליחות חיי הנוכחית היא להמשיך ולהפיץ את אורם של אלו שבוחרים לספר ולשתף את קורותיהם
בקרב האוהבים אותם .
מזמין אתכם ל"אצור איתי את הזמן "